פסק-דין בתיק ה"פ 5242/06

1.      לפני בקשות לאישור פסק בורר (ה"פ 5208/06) ולביטולו (ה"פ 5242/06).

2.      בין אמיר אבו אל ואליד אלדג'אני, הוא המשיב בבקשה לביטול פסק הבוררות, (שייקרא להלן - המשיב) לבין מוחמד אחמד אל-אלקאלותי (להלן - אלקאלותי) נחתם הסכם לפיו התחייב אלקאלותי למכור למשיב ולרעייתו דירה שאותה הוא עמד לבנות בבית-חנינה בירושלים (להלן - הסכם המכר). אלקאלותי חתם על הסכם המכר באמצעות מיופה כוח - הוא אחיו -מרוואן אל-אלקאלותי, שהוא המבקש בבקשה לביטול פסק הבורר והמשיב בבקשה לאישור פסק הבורר (להלן - המבקש).

3.      בין הצדדים נפלו חילוקי דעות באשר לביצועו של הסכם המכר ובעניין זה קוימה ביניהם התדיינות בפני בית משפט השלום בירושלים (ת"א 7109/04), במסגרתה הם הגיעו להסכם פשרה. על פי אותו הסכם פשרה התחייבו המשיב ואשתו לשלם למבקש ולאחיו - מוחמד אל-אלקאלותי סכום של 18,300 דולר בתוך שלושה ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין לאותו הסכם פשרה.

4.      לטענת המבקש הקונים (המשיב ואשתו) לא קיימו את התחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה. הם אמנם מסרו לו צ'ק על סך 18,300 דולר, אך זה חזר בשל חוסר כיסוי, ולמרות זאת הקונים טענו כי שילמו את הסכום במזומן.

5.      בעקבות חילוקי דעות אלה פנו הצדדים לבוררות, ולצורך כך הם חתמו ביום 15.5.05 על הסכם בוררות, לפיו הם הסכימו ש"כבוד המופתי הכללי של אל-קודס והאדמות הפלסטיניות, הדוקטור השיח עיכרמה סעיד סברי [להלן - הבורר] יכריע בעצמו בסכסוך, ובסמכותו למנות כל "עאלם" (חכם דת) להכריע בנושא הזה". על פי הרשום בהסכם הבוררות הצדדים להסכם זה הם: "הצד הראשון: אמיר אבו אל ואליד אלדג'אני [המשיב] ומרוואן אחמד מוחמד אל-אלקאלותי [המבקש]".

6.      ביום 15.6.2005 נתן הבורר את פסק הבוררות. בפסק נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"בעניין הסכסוך שהתגלה בינם [בין הצדדים להסכם הבוררות] לעניין דירת המגורים אשר רכש הצד הראשון מהצד השני, דבר אשר הסב נזקי ממון ונזקי מורל לשני הצדדים, אשר על כן הנני מחליט כדלקמן:

1.       הצד השני יחזיר את ההמחאה הכספית ע"ס של 18,300 דולר ארה"ב לצד הראשון, אשר שולם ערכו במזומן לצד השני. במידה והצד השני יטען כי לא קיבל את ההמחאה האמורה או שאינה בשליטתו, יידרש ממנו להישבע אמונה על כך בפניי.

2.       הסכום ע"ס 6,000 דולר ארה"ב שהינו עבור רישוי הבניין, יישאר כחוב על הצד הראשון סכום זה הופקד בידיו הנאמנות על עו"ד רמי עותמאן עד לקבלת היתר בנייה לגבי בניין המגורים, ובמידה וכן יימסר הסכום לצד השני.

3.       ההפסדים אשר טענו להם הצדדים נוצרו כתוצאה מהסכסוך שהתגלע ביניהם, ולכן ישא כל צד בהוצאותיו והפסדיו.

4.       אישרור הסכם הפשרה אשר נערך בין שני הצדדים בתאריך 2.3.2005, ואשר נחתם על ידי שני הצדדים ועל ידי ב"כ של כל צד, ועל כן אין מקום לביטולו.

5.       אין מנוס מפיוס ורחמנות בין שני הצדדים, ושכל צד מהם ילמד לקח כי הסכסוך בין האנשים אינו לטובת אף אחד".

7.      בבקשתו לביטול פסק הבוררות מעלה המבקש שלל טענות. הטענה האחת שמעלה המבקש היא שלהסכם הבוררות אין תוקף וזאת משלושה טעמים: ראשית, בהסכם הבוררות לא פורטו הסוגיות המועברות להכרעת הבורר. שנית, המוכר על פי הסכם המכר - הוא מוחמד אחמד אלאלקאלותי - לא חתם על הסכם הבוררות ולא ייפה את כוחו של המבקש (אחיו) לחתום בשמו על הסכם הבוררות. שלישית, הסכם הבוררות נוגד את הסכם המכר שבו נקבע שהסמכות הבלעדית לדון בסכסוך הנובע מההסכם נתונה לבית המשפט המוסמך בירושלים. עוד טוען המבקש שהבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו, הוא לא הכריע בסכסוך בין הצדדים, לא נימק את הפסק, לא נתן לצדדים הזדמנות להשמיע את דבריהם ולא ידע כי הצ'ק בסך 18,300 דולר לא נפרע.

8.      המשיב מעלה טענה מקדמית והיא שהבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור. זאת, משום שפסק הבוררות ניתן ביום 15.6.2005 ונמסר לצדדים באותו יום במשרדו של הבורר, בעוד שהבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה יותר משנה אחר כך, ביום 9.7.2006.

9.      המבקש טוען, במענה לטענת האיחור, ראשית שבמקרה זה המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר אינו מוגבל בזמן, וזאת לאור הוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אשר קובעת כי המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1), היינו על פי העילה לפיה "לא היה תוקף להסכם הבוררות". לחלופין טוען ב"כ המבקש בסיכומיו, שפסק הבוררות נמסר למבקש ביום 29.6.06, יחד עם הבקשה לאישור הפסק, ועל כן לא נפל איחור בהגשת הבקשה.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים להפנות לבורר שאלה: האם ומתי נמסר פסק הבוררות לצדדים. ב"כ המשיב הסכים ואף ביקש להפנות שאלה זו לבורר, אך ב"כ המבקש סירב לכך.

10.  אשר למחלוקת העובדתית לגבי מועד המסירה של פסק הבוררות, אני מאמין לגרסתו של המשיב, עליה העידו טארק אלקולאגאסי ויעקוב עבד אלקאדר מחמוד, לפיה ביום 15.6.06 במהלך הפגישה שקיים עם הצדדים, מסר הבורר עותקים של פסק הבוררות לנציגי המשיב ולמבקש, ואף הקריא את נוסח הפסק. אכן, בתצהיר עדותו הראשית של המשיב נאמר כי הוא היה נוכח באותה ישיבה, בעוד שבעדותו הוא הסביר כי לא נכח בישיבה זו מאחר ואותה עת היה בחו"ל, אך לעניין זה מקובל עלי הסברו של המשיב כי בתצהירו נפלה טעות. גרסתו של המבקש כי קיבל את פסק הבוררות רק ביום, 29.6.06 בד בבד עם קבלת הבקשה לאישור הפסק אינה מהימנה בעיני. אין חולק על כך שפסק הבוררות ניתן עוד בחודש יוני 2005 ולא הוצגה כל סיבה מדוע פסק הבוררות לא נמסר למבקש כבר אז. הסברו של המבקש כי "אני פניתי מספר פעמים למשרדו של המופתי אך לצערי הרב לא הצלחתי לקבל את פסק הבוררות" (עמ' 3 ש' 11 לפרוטוקול) אינו מהימן בעיני אף הוא. המבקש סתם בעדותו ולא הסביר את פשר המילים "לא הצלחתי לקבל פסק הבוררות", ולא הוברר האם המבקש כלל שוחח עם הבורר וביקש ממנו לקבל את הפסק? והאם הבורר נמנע מלהודיע למבקש, חרף פניותיו, שהפסק ניתן ואף נמנע מלמסור לו את הפסק ומדוע? מכל מקום, משהבורר נתן את פסק הבוררות ביום 15.6.05 קשה לראות סיבה בשלה הבורר יימנע מלהודיע למבקש, חרף פניותיו, על מתן הפסק ואף ימנע מלמסור לו את פסק הבוררות. סירובו של המבקש להפנות לבורר שאלה בעניין זה גורע אף הוא ממהימנות גרסתו.

11.  נותרה לפיכך השאלה האם יש ממש בטענת המבקש לתחולתה בענייננו של הוראת סעיף 27(ד) לחוק הבוררות. לשון אחר, האם ההסכם חסר תוקף. אינני מקבל את טענת המבקש גם בעניין זה. הטעם הראשון שביסוד הטענה הוא שבהסכם הבוררות לא פורטו הסוגיות המועברות להכרעת הבורר. אכן, על פי הכתוב בהסכם הבורר מונה להכריע בסכסוך בין הצדדים ולא נאמר בהסכם מהו הסכסוך שבו מדובר ושאותו מסרו הצדדים להכרעת הבורר. אולם כפי שמציינת המלומדת ס' אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל, "הצדדים יכולים למסור לבורר להכריע בסכסוך שביניהם' סתם; או להגדיר בהסכם בצורה מפורטת יותר את טיב הסכסוך שביניהם ובכך להגביל את היקף סמכותו של הבורר" (עמ' 213). משמע, הסכמה על מסירת הסכסוך שבין הצדדים לבוררות בלא להגדיר את טיבו של הסכסוך, כפי שאירע במקרה שלפנינו, אינה פוסלת, כשלעצמה, את הסכם הבוררות, אף שהיא עשויה להקשות על מי שטוען שהבורר חרג מסמכותו. מה גם שבמקרה זה  הצדדים הופיעו בפני הבורר ושטחו לפניו טענותיהם. הדבר עולה גם מפסק  הבורר, בו מתייחס הבורר "לסכסוך שהתגלע בינם [בין הצדדים] בעניין דירת המגורים אשר רכש הצד הראשון מהצד השני". בנסיבות אלה לא ניתן, לאחר קיום הליך הבוררות ולאחר שהבורר נתן את פסקו, להיאחז בטענה שהסכסוך נשוא הבוררות לא פורט בהסכם הבוררות. אינני מקבל גם את הטענה השנייה, לפיה העובדה שהמוכר, מוחמד אחמד אלקאלותי, לא חתם על הסכם הבוררות מאיינת את תוקפו של ההסכם. זאת, משום שלפי הסכם הבוררות המבקש היה צד להסכם זה והוא גם חתם על הסכם הבוררות. בנסיבות אלה המבקש אינו יכול להלין על פסק הבוררות אשר מתייחס ל"סכסוך שהתגלע בינם [היינו בין הצדדים להסכם הבוררות] בענין דירת המגורים". מה גם שהמבקש עצמו העיד "כי העניין המקורי הוא ביני לבין המבקש. הוא טען שמסר לי במזומן סכום של 18,300 דולר וזה לא נכון, הוא מסר לי שיקים שלא נפרעו" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 4.3.07, ש' 1-2). יכול אמנם שתעלה השאלה האם פסק הבוררות מחייב, לבד מהמבקש גם את המוכר, מוחמד אחמד אלקאלותי. אך מחלוקת זו אינה עולה לפני בהליך זה וההכרעה בה גם אינה נדרשת כדי להחליט בבקשת האישור או הביטול של פסק הבוררות. גם העובדה שבהסכם המכר נקבע שהסמכות לדון ולהכריע בכל הפרה של ההסכם נתונה בלעדית לבית המשפט המוסמך בירושלים אינה שוללת את כוחם של הצדדים להסכים, בשלב מאוחר יותר, להפנות את המחלוקת שביניהם לבוררות.

12.  התוצאה היא שיש לדחות את טענת המבקש לעניין העדר תוקפו של הסכם הבוררות. מכאן, שיש לקבל את טענת המשיב כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור. בנסיבות אלה, ובהעדר בקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות מטעם זה לבדו.